ריח העז של התרופות, ריח הניקיון והסטריליות, מכים באפו של הנכנס בשערי מחלקת הילדים במרכז רפואי קפלן. הריח, המראות והתחושה מלווים את כל מחלקות בית הרפואה. אך כאן האווירה היא אחרת, המיטות המכוסות בשמיכות בית החולים מאוכלסות כאן לא בקשישים אלא בילדים רכים.
מחלקת הילדים במרכז הרפואי הוא מקום מצמרר. קשה לראות כמות כה גדולה של ילדים מאושפזים במקום אחד ולראות את הצער והסבל על פניהם של בני המשפחה. אך מאידך, כמה אושר ממלא את הלב כאשר דווקא אותו ילד סובל זוכה להעלות חיוך על פניו. כמה שמחה יש במראה הזיק בעיניו והתלהבותו.
את אותו חיוך על שפתיו של הילד, את אותו זיק בעיניים, מעלים כבר למעלה מעשור שנים אנשי בית חב"ד על פניהם של ילדי בית הרפואה קפלן. אין אלו אותם ילדים של השנה שעברה, אך המרץ והרצון של אנשי הבית חב"ד לעזור נותר בשלו ורק מתחזק. והשמחה של הילדים רק גוברת והולכת. היה זה לפני כחמש עשרה שנים, כאשר פנתה הנהלת מחלקת הילדים אל הרב אברהם מרדכי קסטל, מנהל בית חב"ד רחובות בבקשה לערוך פעילות לילדי המחלקה. זאת לאור העובדה שבית הספר של משרד החינוך הפועל במקום במשך ימות השנה סוגר את שעריו במהלך חודש אוגוסט.
הרב קסטל נענה לפניה, ומאז, מדי שנה מפעיל בית חב"ד קייטנה מיוחדת לילדים בשטח המחלקה. בית חב"ד לרחובות לא הסתפק בהפעלת הפעילות בלבד אלא רכש ציוד יקר להפעלת הקייטנה תוך שימת דגש על עבודות יצירה מיוחדות בנושאי יהדות.
המדריכות מעבירות לילדים מסרים יהודיים, ערכים וחינוכיים בדרכי נועם, הנקלטים בליבותיהם של הילדים. במסגרת הקייטנה לומדים הילדים על מנהגי החגים, תקיעת שופר ועורכים התנסות במוצרים השונים הקשורים למועדי ישראל.
הורי הילדים מביעים תמיד את שביעות רצונים מהפיעלות החב"דית במחלקה. אלי כהן, אחד מהורי הילדים שיגר מכתב נלהב לבית חב"ד והודה במילים נרגשות לרב קסטל על קיום הפעילות. "בני נאלץ להתאשפז במחלקת הילדים בנסיבות מצערות. אך מבחינותו, ראינו אור בקצה המנהרה, בתוך ים הסבל, כאשר ראיתי את בני יחד עם יתר ילדי המחלקה כה נהנים ושמחים בקייטנה שהפיעלו עבורים אנשי בית חב"ד. זה היה מרגש ומפעים. אשריכם שזכיתם לעשות נחת לילדים החולים ולנטוע בנו ההורים זיק של תקוה".
האחות הראשית של מחלקת הילדים הביעה גם היא את התפעלותה מהרגש והרצון לעזור. וכך כותבת הגב' ימימה מהצרי במכתב נרגש לבית חב"ד: "הפעילות שהנכם עורכים עם הילדים במהלך החופש הגדול, הינה חיונית עבורים ומשמחת את לבותיהם. ברצוני להודות לך ולבנות המתנדבות, ואני תקווה כי מסורת זו תמשך הלאה".