מקווה הטהרה במקום מגורו של רבי מאיר מפרמישלן היה ממוקם מאחורי הר גדול. בחורף, כשהדרך היתה חלקלקה בשל השלגים העזים והקרח שהצטבר, היה על ההולכים להיטהר להקיף את ההר שכן טיפוס על השביל ההררי היה כרוך בסיכון של ממש. רבי מאיר, לעומת זאת, היה תמיד הולך במעלה ההר ומעולם לא החליק.
ביום חורפי אחד חלפה במקום קבוצת אברכים צעירה שלא האמינה בניסים שראתה את רבי מאיר מטפס על ההר. "אם הוא עושה זאת כנראה שהדרך בטוחה דיה" הם הצהירו בנחישות ופנו להעפיל על ההר. אך תוך זמן קצר הם גילו כי טעו טעות מרה: הם נפלו ונפצעו ונזקקו לטיפול רפואי.
לאחר שהבריאו, אחד מהם אזר אומץ ושאל את רבי מאיר: "רבי, אנשים לא יכולים לטפס על ההר שכן הם מחליקים ונופלים. כיצד אתה הולך ולא מחליק?"
השיב לו רבי מאיר:
"כשקשורים למעלה לא נופלים למטה. מאיר'ל (כך היה רבי מאיר מפרמישלן מכנה את עצמו) קשור למעלה (בבורא העולם), ולפיכך הוא יכול ללכת גם במעלה ומורד ההר החלקלק."
